דויד גוטמן, חולה אפילפסיה בן 20 , רצה להתנדב לצה"ל ללא הצלחה. בתור מי שהיה מאושפז בשניידר לא מספר פעמים ובתור מי שהתנדב בשניידר בהיותו בן 17, בחר דויד לחזור לפה כדי לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב: לגרום לילדים אושר . לפני חצי שנה הגיע דויד למרכז הסטארלייט ומאז אין ילד שביקר בסטארלייט ולא מכיר אותו. דויד מגיע לסטארלייט שלוש פעמים בשבוע, כל פעם לחמש שעות והמוטו שלו כדבריו הוא: "שהילדים יצאו מפה תמיד עם חיוך על הפנים". דויד מכיר טוב את התחושה של שעה אחת באשפוז ללא תעסוקה, "לא התנדבתי בגלל שאין באפשרותי להתגייס", הוא אומר, "התנדבתי בגלל שמי שיש לו מחלה כרונית מבין שהחיוך הוא הפאנץ ליין לכל החיים". המסירות, ההשקעה, החריצות של דויד, החדווה שבה הוא פועל למען הילדים, על כל אלה אנו בעמותת "ילדים שלנו" מודים לו מעומק ליבנו: תודה דויד ומי ייתן וירבו אנשים כמוך!!

ההתנדבות של הגברת מיכל פפירני לעמותת "ילדים שלנו" בבי"ח שניידר, מתוארת בתורה בספר שמות בפסוק: "ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ינדבו ליבו".
כזו היא התנדבותה של מיכל, עם כל הלב, באהבה ובמסירות נפש.
פעמיים בשבוע, ב- 5:30 בבוקר, מתייצבת מיכל בקפיטריה ועוזרת בהכנות על מנת שנוכל להתחיל לשרת את הציבור קצת אחרי השעה 6:00. אז יכול הצוות של משמרת הלילה וההורים, שעברו לילה קשה בחדר מיון, להנות ממאפה טרי ומשקה חם על הבוקר.
גם הצוותים שמתחילים את היום זוכים לשירות האדיב של מיכל, שעוזרת להם להתחיל את היום בהרגשה טובה.
ב- 8:00 בבוקר ממלא מיכל את העגלה בת 3 הקומות בכריכים, סלטים, עוגות, בורקס, בייגלעך, חטיפים ומשקאות ועולה לכל הקומות של בית החולים, מחלקה-מחלקה, חדר-חדר, לכל המרפאות והמשרדים, ומביאה את שירותי הקפיטריה לכל אלה שמתוקף תפקידם או עקב ליווי הילדים החולים, מנועים מלרדת לקפיטריה.
היא מביאה לאנשים מזון, רענון, עידוד ותקוה.
כולם אוהבים מאוד את ה"סבתא הקטנה", היקרה והחביבה, מלאת המרץ והאופטימיות ומחכים לה בשקיקה.
פעמים רבות, מסיבות של חוסר פרסונאלי או מחסור במתנדבים, מיכל מתייצבת גם בימים אחרים וממלא את החסר.
העומד מולה או לצידה אינו יכול להשאר אדיש. היא מקרינה דינמיות ומוכרחים לשתף איתה פעולה, ע"י פעילות, קניה או תרומה.
כבוד גדול הוא לי לשרת את הציבור בבי"ח שניידר לצידה.

אמירה הגיעה אלינו מג'לג'וליה לפני שלוש שנים וביקשה להתנדב לעבודה עם ילדים מאחר ויש לה ניסיון כגננת. היא הופנתה לפינת המשחקים בחדר ההמתנה של מרפאת אנדוקרינולוגיה-סוכרת, והתברר כי היא מתנה משמיים: 3-4 פעמים בשבוע מרכזת אמירה סביב שולחנה ילדים הנמצאים בהמתנה לבדיקות וטיפול.
הילדים מכל גיל ומכל מאפייני החברה בישראל עוסקים בהדרכתה בציור, צביעה, גזירה, הדבקות, הכנת קישוטים וכו'.
הורי הילדים אסירי התודה יכולים לנח בצד בעוד ילדיהם עסוקים ולכן מגיעים רגועים לבדיקות.
אמירה דואגת תמיד לצייד את ארונית המשחקים בחומרים, צעצועים ועיתוני ילדים לקריאה, ומעניקה לכל ילד תשומת לב ויחס חם.
מפעם לפעם נקראת אמירה לעזור לצוות המקצועי המתקשה לתקשר עם הורים דוברי ערבית, על מנת לקבל מידע מפורט על הילד ולהעביר הוראות והנחיות לגבי המשך הטיפול בבית.
בנוסף, מוכנה אמירה תמיד להחליף הורים ליד מיטת ילד, ולאפשר להם להתפנות לילדיהם שנשארו בבית.
על כל זאת מגיעה לאמירה תודה.

בת שבע – בת-שִי בפי כל, החלה את התנדבותה בעמותת "ילדים שלנו" ביום 1.11.2000 ומאז הפכה לחלק פעיל ואהוב במערכת.

בת-שי הגיעה לעמותת "ילדים שלנו" הפועלת לרווחת הילדים המאושפזים במרכז שניידר, במטרה להתנדב ולעזור ככל האפשר לילדים המאושפזים. בתחילה, התנדבה לעזור במכון הלב, ולאחר מכן, תוך זיהוי הצורך ומתוך בחירה נלהבת, עברה לעבוד עם ילדים בכיתות הפעילות – המשחקיות, הממוקמות בכל קומה ומשמשות את הילדים המרותקים למחלקות.

מתוך אישיותה המיוחדת, למדה להכיר מקרוב הילדים המאושפזים ובני משפחותיהם, להיות מודעת לצורכיהם והזדקקותם ליתר תשומת לב, עידוד וחום. כך הגיעה מדי פעם לחדר המתנות, הממוקם במשרדי העמותה והמכיל תרומות צעצועים ומשחקים מאנשים טובים, וזאת כדי להצטייד מהחדר בכל מה שיכול לעזור במשחקיות על מנת לשמח את הילדים.

עם הזמן, ובנחישות אופיינית, החליטה לקחת על עצמה את פרוייקט חדר המתנות ובשיתוף פעולה עם עובדי העמותה ומתנדבים נוספים, נכנס פרוייקט חדר המתנות לתאוצה. במסגרת פרוייקט זה, מדי בוקר מקבלים מתנדבי חדר המתנות רשימות ילדים מאושפזים חדשים והם ניגשים לכל ילד עם מתנה וחיוך, לשאול ולהתעניין בשלומו ולנסות להקל על הילד ועל משפחתו בתהליך הקליטה המפחיד בבית החולים. המתנדבים מחלקים מתנות על פי בקשות הצוות הרפואי ובימי הולדת, מתעניינים בשלומם של הילדים המאושפזים ומנסים להגשים משאלות מיוחדות וכן מלווים קבוצות של מבקרים הבאים לחלק מתנות לילדים המאושפזים.
שלוש פעמים בשבוע, בגשם ובחום, מגיעה במסירות לחדר המתנות ומיד עם הגעתה מתחילה לארגן עגלה עמוסה בצעצועים ומתנות. סבב הבוקר אורך זמן רב, כי צריך לקבל את פני המאושפזים החדשים, לבדוק מה עם הילדים ה"ותיקים", ומה עם ההורים? גם להם צריך לדאוג. בת-שי עם האור בעיניים והחיוך הממזרי, מוכרת היטב במסדרונות – לילדים, להורים וגם לצוות, שנהנה מאוזן קשבת ומעזרה כשצריך.
בת-שי היא האוזניים והעיניים של הילדים. בענווה ובטוב לב, בודקת איך ניתן עוד לעזור ומפזרת רסיסי צחוק ואושר בין הילדים.
המבט בעיניה לאחר המפגש עם הילדים, האושר מחיוך על פניו של ילד, האחריות והמסירות, הנכונות לתרום מזמנה ככל הנחוץ, טוב הלב המיוחד, והכל, כי מבחינתה ככה צריך להיות, ועל כך אנו מברכים את מזלנו הטוב שזכינו במתנדבת מיוחדת במינה: בת-שי.